LGBT CINEMA

לאונטין סאגן, גרמניה, 1931

2 זכיות

התלבטתי רבות אם לכתוב על הסרט הזה או לא. בכל זאת, אי אפשר להשיג אותו בשום מקום, ובינתיים אין סיכוי שמישהו יראה אותו, הוא לא יצא בוידאו או בדי.וי.די ורק אם יוצא לכן לתפוס איזו הקרנה איזוטרית תוכלו לראות את ה"פנינה הקולנועית" הזו. אבל בכל זאת החלטתי שהיות וזה הסרט הלסבי הראשון (!) שבו הלסביות הן לסביות, ולא מרומזות, חובה עלי לכתוב עליו.

מנואלה מגיעה לפנימיה לבנות לאחר מות אימה. היא משתלבת מהר עם שאר הילדות, ופוגשת את המורה הנערצת על כולן – גברת פון ברנבורג. כולן מאוהבת בה, ונראה שגם לה לא חסר. בכיבוי האורות היא נותנת לכל ילדה נשיקה על הלחי, מתנהגת יפה לכולן, וממעטת להעניש. אבל נראה כאילו היא מפתחת חיבה מיוחדת למנואלה. כאשר מגיעה שעת השינה, היא מנשקת אותה על הפה. (ממש! וזאת שנת 1931!) מנואלה מפתחת אובססיה כלפיה, ולא מפחדת להודיע לכל העולם שהיא מאוהבת במורה שלה. המנהלת חושבת שזה לא בריא, שמנואלה "חולה", ומשעה אותה מהפניימיה. כאשר המורה שומעת את זה, היא משעה את עצמה גם כן. תוך כדי הבנות מעלות הצגת-דראג, שבה חלקן מתחפשות לבנים, ומלטפות אחת לשנייה את הרגליים. הן שמות תמונות של בנות אחרות בארונות שלהן, אבל אסור שמנהלת תראה, כמובן.

זהו סרט חתרני, חדשני, שלא היה כמותו עד אז, ולמעשה, גם הרבה זמן אחר כך. ההתייחסות להתאהבות הבנות כאל "מחלה", צילומי הרגליים העירומות המלוטפות, אלו דברים שלא נעשו קודם בקולנוע. שנות ה30 בגרמניה, לפני עליית היטלר לשלטון, הן שנות רפובליקת וייאמר הדקדנטית והעליזה (תרתי משמע). הסרט הזה הוא דוגמא לתרבות שהיתה ואיננה עוד, ואפילו הרימייק שלו, משנות ה50 אינו נועז כמותו. אז ברור שיש לו מגרעות, אבל בכל זאת, הן מתבטלות לעומת החשיבות של הסרט. ולכן, אם יוצא לכן לשמוע על איזו הקרנה, רוצו לראות. זה הכי קרוב שנוכל להגיע לימי המועדונים העליזים של שנות ה30 בגרמניה.